פסק-דין בתיק רע"ב 7774/13

המשנה לנשיא מ' נאור:

           ועדת השחרורים החליטה ביום 11.9.2013 על שחרורו המוקדם על תנאי של המבקש, שהוא תושב רמאללה. המדינה הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה. בקשה זו נדחתה ביום 17.9.2013. היועץ המשפטי לממשלה הגיש עתירה מינהלית נגד החלטת ועדת השחרורים. עתירתו התקבלה בפסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 5.11.2013, בו בוטלה ההחלטה לשחרר את המבקש על תנאי (סגן הנשיא א' טל והשופטים: א' מקובר ו-ז' בוסתן). המבקש נותר במאסר. הוא הגיש, באמצעות בא כוחו, עו"ד בר-חיים, את בקשת רשות הערעור שלפנינו. קיבלנו את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, קיימנו דיון על פה והוספנו ושמענו טענות. אנו רואים את הבקשה כאילו ניתנה רשות להגשת ערעור, וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

           הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ולהשיב על כנה את החלטת ועדת השחרורים.

אודות המבקש

1.        המבקש החל לרצות עונש מאסר של תשע שנים ביום 11.12.2006. לעת בירור הערעור לפנינו, ביום 26.3.2014, כבר ריצה המבקש 7.5 שנים מתקופת מאסרו הכוללת. תחילה הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות רבות של גניבת רכב, פריצה לרכב, אחזקת מכשירי פריצה, שימוש במסמך מזויף וכניסה לישראל שלא כדין. ביום 22.1.2008 נגזר עליו עונש מאסר בפועל של 6.5 שנים מיום מעצרו (11.12.2006), וכן עונשי מאסר על תנאי וקנס כספי של 68,000 ש"ח. מאוחר יותר הורשע המבקש גם בבית המשפט הצבאי ביהודה ושומרון בעבירות שונות של שוד מזוין (שלושה אישומים שונים), שימוש במסמך מזויף והתחזות כאדם אחר במטרה להונות. בגין עבירות אלו הוטל עליו ביום 3.12.2008 עונש מאסר של 9 שנים שנמנה גם הוא מיום מעצרו (11.12.2006), כלומר בחופף למאסר הראשון, וכן עונשי מאסר על תנאי.

2.        למבקש הרשעות קודמות רבות במסגרת שבעה הליכים קודמים. הוא ריצה ארבעה עונשי מאסר קודמים, וזהו מאסרו החמישי. הוא שוחרר ממאסרו הראשון בשנת 1999 בשחרור מוקדם על תנאי, אך ביצע עבירות נוספות. מועד השחרור המלא של המבקש יהיה ב-10.12.2015, מועד שני השליש היה, בניכוי מינהלי, ביום 30.7.2012.

ההליכים הנוגעים לבקשה לשחרור מוקדם

3.        דיון ראשון בבקשה לשחרור על תנאי נערך ב-19.6.2012. ועדת השחרורים ביקשה השלמות שונות, ולאחר מספר דחיות התקיים דיון בבקשה ב-31.10.2012 בסיומו החליטה הועדה לדחות את הבקשה. בהחלטה זו עמדה הועדה על העבירות החוזרות שביצע המבקש ועל עברו המכביד. הועדה הצביעה על הליכי שיקום בהם החל המבקש, וציינה כי אלו מצויים בעיצומם ועדיין לא הבשילו לכדי יכולת ליצור שינוי משמעותי באורח חייו של המבקש. הועדה עמדה אף על כך שהמניע לעבירות הרבות שביצע המבקש אינו ברור, נוכח היותו בן למשפחה מבוססת, כך שהעבירות לא בוצעו מתוך מצוקה כלכלית. למבקש, כך צוין, דרך ארוכה עד לשיקומו. הועדה המליצה כי המבקש יפעל לשיקומו במסגרת המאסר הנוכחי, אזי יוכל להופיע בפני הועדה בשנית במועד הקבוע בחוק. הועדה סיימה בציינה כי יש לבחון, בראש ובראשונה, את העבירות שבוצעו ואת העונש שהוטל בגינן. אגב כך לא ניתן להתעלם  משאלת מסוכנותו של המבקש ומכך שזהו מאסרו החמישי. על כן, נדחתה, כאמור, הבקשה וזאת תוך שימוש בלשון "בשלב זה".

4.        על הסירוב לשחררו הגיש המבקש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים. העתירה נשמעה ביום 1.1.2013. בהמלצת בית המשפט, נדחתה העתירה מבלי שזה התייחס לטיעוני הצדדים, ונרשמה עמדת הועדה לפיה המבקש יוכל להגיש בקשת שחרור חדשה בחלוף 6 חודשים ממועד ההחלטה הקודמת.

5.        בקשה חדשה כזו אכן הוגשה. הדיון הבא בועדה התקיים ב-22.5.2013. במועד זה החליטה הועדה לדחות את הדיון עד לסיום טיפולו של המבקש בקבוצת "שינוי דפוסים" שאמור היה לחול באוגוסט 2013. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ציינה כי בהסכמתה לדחייה אין משום שינוי בעמדה לפיה אין מקום לשחרור מוקדם.

6.        ביום 8.9.2013 הגיש אגף הטיפול והשיקום בכלא איילון דו"ח מעדכן אודות המבקש. בדו"ח צוין כי ב-13.5.2013 התחיל המבקש להשתתף בקבוצת "שינוי דפוסים". קבוצה זו מהווה מענה טיפולי לאוכלוסיית אסירים שהורשעו במרמה, בשוד, בסחר בסמים, וכיוצא בזאת. הטיפול בקבוצה הסתיים ב-26.8.2013. עוד צוין כי המבקש השתתף בכל המפגשים, וכי השתתפותו היתה כנה ואקטיבית. הוא שיתף בכנות בעולמו הפנימי ובמניעיו לביצוע העבירות. לדבריו, גדל המבקש במשפחה שלא סבלה מעוני וחש צורך להשתייך לקבוצת בני גילו באזור מגוריו. הוא ראה צורך להוכיח את גבריותו ואת אומץ ליבו על ידי גניבת רכבים מפוארים. ההישגים להם זכה בעולם העברייני גרמו לו לריגוש שהלך והתעצם. ההתרשמות בדו"ח היתה כי כיום מבין המבקש את חומרת מעשיו; מבין כי ביצע את העבירות ממניעים חברתיים שסיפקו צרכים רגשיים. התחושה - כך נמסר בדו"ח - היא כי הוא הגיע לקבוצה לאחר שכבר עבר שינויים משמעותיים באורח חייו, והשתתפותו בקבוצה הייתה גיבוש של שינויים אלה. ההערכה הייתה כי הוא לקח אחריות על מעשיו, כי התנהגותו בוגרת יותר וכי הוא הצליח להפיק תועלת מהטיפול בקבוצה. בדו"ח צוין גם כי הוא נמצא בקשר מעקבי עם עובדת סוציאלית, ופונה אליה ביוזמתו. לפני הועדה היתה מונחת בנוסף תוכנית טיפולית מעדכנת של מרכז אלאמל לשירותים חברתיים, בדבר תוכנית שיקום עבור המבקש בקרב משפחתו ברמאללה, הכוללת טיפול פרטני וקבוצתי, מגורים בבית המשפחה ועבודה באטליז השייך למשפחה.

7.        ועדת השחרורים התכנסה שוב ב-11.9.2013. הפעם ניתנה החלטה בזו הלשון:

"מדובר באסיר בן 36, תושב הרשות הפלסטינית המרצה עונש מאסר חמישי בן 9 שנים בגין מגוון של עבירות רבות.

בעניינו התנהלו מספר דיונים בפני הוועדה ובדיון מיום 31/10/2012 בעמ' 6 נקבע בהחלטת הוועדה (עמ' 6) סייפא, כי 'העולה מן המקובץ כי לאסיר דרך ארוכה לפעול לשיקומו ואנו ממליצים כי יפעל כך במסגרת מאסרו ויוכל להופיע בפני הוועדה בשנית במועד הקבוע בחוק'[.]

במסגרת עתירה שהוגשה על ידי האסיר נקבע בבית המשפט המחוזי מרכז בפס"ד מיום 1/1/13 'רשמנו בפנינו דברי הוועדה לפיה העותר יוכל להגיש בקשה חדשה לשחרור על תנאי בחלוף 6 חודשים מיום החלטת הוועדה נושא העתירה'.

על סמך שתי הקביעות כפי שהובעו לעיל, ולאור חוות הדעת של שרותי הטיפול כי לאחר השתתפות בקבוצות טיפוליות קודמות האסיר עדיין לא מבין את מניעיו לביצוע העבירות וכך גם גורמי הטיפול, הוא נטל חלק גם בקבוצה טיפולית נוספת שמטרתה הייתה להבין את המניעים לביצוע עבירותיו. מדובר בקבוצה שעניינה 'שינוי דפוסים'[.]

מחוות דעת גורמי הטיפול הנושאת את התאריך 8/9/13 עולה כי האסיר השתתף בכל מפגשי הקבוצה השתתפות פעילה ולמעשה עבר דרך טיפולית מאוד יפה ונתרם מכך.

הנה כי כן, האסיר עמד בכל הדרישות של וועדות קודמות, של שרותי טיפול בכלא ושל בית המשפט שדן בעתירתו והיום הוא מבקש לפרוע את החוב של החברה כלפיו.

אכן נוצרה אצל האסיר וב"כ ציפייה שככל שהוא ישתף פעולה כפי שנדרש הוא יבוא על שכרו בצורת שחרור מוקדם לא כפרס על השתתפותו בתהליכי הטיפול אלא כחלק מהתהליך שעבר אשר גרם לשינוי בדרכי החשיבה תפיסת והבנת אשר קרה עמו.